חב' בטון זלפה בע"מ נ' רושדי תעשיות מזון בע"מ

החלטה

מהות הבקשה

1.לפניי בקשת הנתבעת (להלן: "המבקשת") להורות על עיכוב ביצועו של פסק דין, אשר ניתן ע"י מותב זה ביום 27.02.2011 בתיק דנן, וזאת עד למתן הכרעה בערעור אשר הגישה לביהמ"ש המחוזי בנצרת.

2.בפסק הדין שניתן, התקבלה בקשת המשיבה, היא המבקשת בתובענה, לאישור עיקולים זמניים שהטילה המשיבה על כספים המגיעים לה מחברת אלעמאר בניין ופיתוח בע"מ (להלן: "אלעמאר") ואשר מוחזקים אצל צד שלישי, היא המבקשת בתיק דנן.

רקע עובדתי

3.ביום 23.12.2008 הגישה המשיבה בקשה לאישור עיקולים זמניים שנשלחו למבקשת כמחזיקה בשני תיקי הוצל"פ שנקטה המשיבה כנגד אלעמאר, וזאת בגין חוב כספי המגיע למשיבה מאלעמאר עבור אספקת בטון וטיט.

4.ביום 27.02.2011 ניתן פסק דין אשר במסגרתו נתקבלה הבקשה לאישור עיקולים זמניים.

5.ביום 28.03.2011 הגישה המבקשת בקשה לעיכוב ביצוע פסה"ד וביום 29.03.2011 הוריתי על עיכוב זמני של פסה"ד נשוא הערעור בכפוף להפקדת סך של 5,000 ₪ בקופת ביהמ"ש, וזאת עד למתן הכרעה סופית בבקשת העיכוב לגופה.

6.אפשרתי למשיבה להגיש תגובה לבקשה והמבקשת אף הגישה תשובה לתגובה.

עיקר טענות הצדדים

7.עיקר טענות הצדדים, יובאו, בקצירת האומר, כדלקמן -

8.המבקשת תומכת בקשתה בשתי טענות מרכזיות:

הגשת ערעור על פסק הדין נשוא הליך זה וכן קיומו של הליך פירוק המתנהל בביהמ"ש המחוזי בחיפה , פר"ק 14446-09-09, כנגד אלעמאר (להלן: "תיק הפירוק").

9.המבקשת טוענת, כי ביום 11.01.2010 ניתן צו לפירוק חברת אלעמאר במסגרת בקשה לפירוק שהוגשה ביום 14.09.2009 ע"י אחד מעובדיה, בשם יורי יודצקי. לטענתה, באם וככל שמגיעים כספים מן המבקשת לאלעמאר, זכאי המפרק של אלעמאר לגבותם ולא המשיבה, הנושה של אלעמאר.

10.המבקשת טוענת, כי עפ"י הוראות סעיפים 267 ו- 269 לפקודת החברות, משניתן צו פירוק בטרם הועברו הכספים בפועל לידי המשיבה, חייבים ההליך המשפטי של אישור העיקול והליכי ההוצל"פ להיפסק. עוד נטען, כי בהתאם לסעיף 357 לפקודת החברות כאשר נושה פתח בהליכי הוצל"פ נגד חברה עובר לפירוקה ולא הספיק לסיים את ההליכים לפני תחילת הפירוק, לא יוכל הנושה ליהנות מההוצאה לפעול. הואיל ובמקרה שלפנינו לא הועברו כספים למשיבה, הרי שההליך לא הושלם ולכן, לשיטת המבקשת, אין המשיבה זכאית להעברת הכספים המוחזקים אצל המבקשת לידיה.

11.לטענת המבקשת, העברת הכספים בהם היא מחזיקה למשיבה תחשוף את המבקשת בפני הסיכון של כפל בתשלום ומהווה בנסיבות העדפת נושים אסורה.

12.עוד ציינה המבקשת, כי הגישה במקביל לבקשה דנן בקשה למתן הוראות בתיק הפירוק אשר במסגרתה ביקשה לקבוע, כי המשיבה מנועה מלגבות סכומי כסף וכי על המפרק לעכב את כל הליכי ההוצל"פ (להלן: הבקשה למתן הוראות").

13.באשר לערעור, טוענת המבקשת כי סיכויי ערעורה להתקבל גבוהים ביותר, תוך שהיא מפרטת את אותן שאלות, סוגיות, והכרעות משפטיות אליהן הגיע בימ"ש זה, ואשר לשיטתה שגויות הן, או שניתנו תוך התעלמות מהעובדות, ראיות וכיוצא באלה. לטענתה, מקום שסיכויי הערעור הינם טובים, לשיקול של העדר יכולת להשיב את המצב לקדמותו אשר ביהמ"ש מביאו בחשבון לעניין בקשה לעיכוב ביצוע פס"ד, משקל משני.

14.עוד גורסת המבקשת, כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתה, באשר הנזק שעלול להיגרם לה באם לא יעוכב פסה"ד, בדמות טענות מצד המפרק של אלעמאר ודרישת תשלום בכפל, עולה לאין ערוך על הנזק "הרעיוני" שעלול להיגרם למשיבה באם ביהמ"ש לא ייעתר לבקשה לעיכוב ביצוע.

15.המשיבה מתנגדת נחרצות לבקשה, בהסתמכה על תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, הקובעת כי הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה עליה מערערים. המשיבה מבקשת להסתמך על ההלכה הפסוקה, לפיה נקבע כי על המבקש לעכב ביצוע פס"ד הנטל לשכנע את ביהמ"ש בקיומו של נימוק המצדיק סטייה מן הכלל, וסטייה כזו תהא מוצדקת בהתקיים שני תנאים מצטברים; האחד כי למערער סיכויים טובים, והשני כי אם לא יעוכב הביצוע, יהא זה מן הנמנע, או קשה מאד, להשיב המצב לקדמותו, או כי ביצועו המיידי של פסה"ד, יגרום למערער נזק שאינו ניתן לתיקון.